עלייתו של יוסף, משפל המדרגה למעמד של משנה למלך.

תחילה חולם יוסף על עצמו ומשפחתו: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי".

בבית האסורים, יוסף פותר את חלומותיהם של שר המשקים: "וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה", ושל שר האופים: "וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי".

בארמון המלך פותר יוסף את חלום פרעה על שבע שבולים "מְלֵאֹת וְטֹבוֹת" הנבלעות על-ידי שבע שבולים "צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים".

בתחתית התמונה, בשפל המדרגה, נמצא הבור אליו הושלך יוסף, ועל שפתו – כתונת הפסים אשר עשה לו אביו. נאמר "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם", ורש"י מפרש: "אבל נחשים ועקרבים יש בו".

בדרכו לגדולה עומד יוסף בפיתוייה של אשת פוטיפר, ומאוחר יותר הוא ממונה למשנה למלך פרעה, האומר: "רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".

אלומת האור, העולה מתחתית התמונה ומגיעה לכתר שבחלקה העליון, מסמלת בעיניי את התקווה והאמונה, אשר חייבים לפעום בכל אדם, לגבי יכולתו להיחלץ ממצבים קשים, ולעלות, בדומה ליוסף, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.